יום שבת, 14 במאי 2011
יום רביעי, 11 במאי 2011
יום שני, 28 בפברואר 2011
יום ראשון, 23 בינואר 2011
אודות יהודה גינתי
תאריך לידה: י"ב חשוון ת"ש 25.10.39
ארץ לידה: פולין
מקום לידה: לודז
סבי נולד 8 שבועות אחרי פלישת הגרמנים לפולין ו-5 שבועות אחרי כיבוש העיר לודז על ידי הנאצים.
היהודים בעיר ובמיוחד ההורים שלו כבר היו נרדפים ע"י פולנים גרמנים שהיו בעיר וקציני נאצים שחיפשו תעשיינים עשירים בין היהודים כדי להעלים אותם ולקחת לרשותם את עסקיהם. כאשר אימו קראה ללדת היא כבר הייתה במחבוא ולא העיזה ללכת ללדת בבית חולים אלא במרפאה פרטית של רופאת נשים. אחרי הלידה בהיותו בן שבועיים בלבד החליטו ההורים שלו שמסוכן מידי עבורם להישאר בעיר לודז כי לא היה שם מקום מחבוא, והם עשו את דרכם לעיר הבירה של פולין ווארשה.
סבי נקרא ע"ש שני סבי רבא שלו האחד קראו לו יהודה והשני מרדכי.
בארץ:
התנאים בארץ היו תנאי חלום יחסית לגטאות ולטלאות הדרך למרות שבהתחלה הם גרו אצל קרובים בחיפה ובת"א ההורים שלו יחד עם דודו ודודתו הצליחו להשיג בשכירות דירת שני חדרים שבה שוכנו שתי משפחות (7 אנשים) עם מטבח ושירותים משותפים. סבי מניח שגם להורים שלו וגם בעינו תנאים אלו היו תנאים טובים מאוד. הם גרו כ100 מטר מהגבול בין ת"א ושכונת התקווה באותם ימים כשגשר רעוע אחד מחבר ביניהם. הימים היו ימי המנדט הבריטי והסביבה הייתה מלאת חוויות בחורף עלה הוואדי על גדותיו ושמחת הילדים לא היה לה קץ. סמוך לשכונה היה שוק ערבי מידי יום, שסיפק להם חוויות, ריחות וצלילים נהדרים. זכורים לו הפגנות שיצאו משכונת התקווה עברו על הגשר ופנו אם מוצב פסי הרכבת שהיו בו בריטים בצעקות "מדינה חופשית!" ופעם אחת פתחו עליהם חיילים באש מקלעים והפחד הראשון הרציני בחיים שלו הוא מאז. למרות שנראה מוזר שהגיע מהתופת של השואה אך הטראומה הראשונה היא זו כי הזיכרונות מהשואה היו זיכרונות נעימים: הוא היה צמוד לאמא (לא הלכה לשום עבודה) וחלק מהזמן גם לאבא ב4 שנותיו הראשונות. זכורים לו רכבות נופים ומחבוא בעליית גג בבית איכרים. כולם זיכרונות טובים לילד שאינו מבין את המתרחש ואת הסכנה הנשקפת.
בשנת 1947, נובמבר בזמן שישן, בדירתו השניה ברחוב בן זכאי פינת אחד העם הת"א העירוני ההורים כשפניהם צוהלות מהתרגשות הודיעו לו שחזרו עכשיו מכיכר מוגרבי בת"א מקום בו רמקולים רבי עוצמה העבירו בשידור רדיו מעצרת האום על הצבעה בה הוחלט על הקמת מדינה ישראל. בה' אייר תש"ח יום שישי בשבוע הודיעו ברדיו (לא לכל אחד היה רדיו אבל להם היה) התקבצו כל השכנים לשמוע את הכרזת העצמאות בו הקריא בן גוריון את הכרזת העצמאות של מדינת ישראל. מאוחר יותר כשפרצו קרבות תש"ח הוא חווה את חווית ההפצצות המיצריות בת"א. זכורים לו החוויות שהיו קשורות לחודשי מלחמת השחרור הארוכים ובמיוחד ילדי קיבוץ גת בדרום שהתפנה בעקבות פלישת המצרים לדרום וכל אנשיו שוקנו בית ספר אחד העם בת"א שהיה מול ביתו שעימם שיחק, ששבת מלימודים כמו שאר בתי הספר במלחמה בימים ההם היה בסיום כיתה ג' בבית ספר יסודי התורה, בית ספר חרדי ואחרי המלחמה חידש את לימודיו בבית ספר אחר בית ספר "מוריה" שהיה בית ספר של "המזרחי", ואח"כ הפך לממלכתי דתי. את בית ספר "מוריה" סיים בשנת תשי"ד. בבית ספר תיכון למד בישיבה תיכונית בפרדס חנה.
בגיל צעיר לפני הגיוס סבי נסע ללמוד באנגליה בעיר לידס הנדסת טקסטיל (ענף משפחתו עוד מפולין) חוויותיו שם בעצם עיצבו את דמותו בשנים מאוחרות יותר. בסיום הלימודים חזר ארצה התגייס לצבא ושרת כמהנדס בצבא 3 שנים שלאחריהן התחיל לעבוד בתעשייה.
הירשם ל-
תגובות (Atom)